ע"ע 34111-07-15

תקציר

בעניינו של המערער מול המשיב, שקל בית הדין הן טיעונים בכתב והן טיעונים בעל פה ובחן את כל החומרים הרלוונטיים כדי להגיע למסקנה כי יש לקבל כל אחד מהערעורים באופן חלקי. המערער טען כי שכרו המוסכם בסך 5,000 ₪ נטו גדל עם הזמן עקב שינויים באחריותו ובסוג המשאית בה נהג. עם זאת, הוא טען כי בתלושי השכר שלו נמצאו רכיבים פיקטיביים שיש להכיר בהם כחלק משכרו הרגיל. המשיב הודה בהסכם בעל פה לשכר נטו של 5,000 ₪, אך טען כי הדבר הושג באמצעות שילוב של רכיבי שכר שונים ולא כשכר בסיס. בית הדין פסק לטובת המערערת בנקודה זו, שכן שום הסכם העסקה או הודעה לגיטימית על תנאי העבודה לא איששו את טענות המשיב. יתר על כן, בית הדין קבע כי החברה לא הצליחה להוכיח כי תלושי השכר משקפים את ההסדרים החוקיים המתוארים, וציין כי הרכיבים הרשומים, כמו בונוסים וגמול שעות נוספות, שונו באופן פיקטיבי מדי חודש כדי להגיע לסכומים נטו קבועים. זה הוביל למסקנה כי המרכיבים אינם ייצוגים אותנטיים של העבודה שבוצעה בפועל. אשר לטענות האחרות שהעלתה המערערת, בית הדין אישר במידה רבה את הקביעות העובדתיות המקוריות ודחה טענות נוספות, למעט טענות ספציפיות הנוגעות לפיצויי חופשה, הפקדות לפנסיה וקרנות השתלמות, אשר הותאמו לאור הממצאים. בנוסף, בית הדין הדגיש את אי עמידתו של המעסיק בחובת ההודעה המוקדמת לפי חוק הודעה לעובד, דבר שהשפיע באופן משמעותי על ההחלטה הסופית. בית הדין לערעורים לא מצא בסיס לשינוי ההוצאות שנפסקו בעבר, למעט הגדלת הסכום המגיע למערערת על סמך קביעות חדשות, בעוד שחלק מהחיובים נגד החברה בגין דמי כלכלה והפרשי דמי חופשה בוטלו. ערעורו של כל צד התקבל ונדחה בחלקים שונים.