ע"פ 5307/17

תקציר

בהחלטתה אישרה ערכאת הערעור את פסק דינו של בית משפט קמא לדחות את הערעור, בקובעה כי אין בסיס לשינוי העונש שהוטל, המצוי בגבול העליון של הרף הראוי. בית המשפט ציין כי הנסיבות החריגות הנדרשות כדי שערכאת ערעור תתערב בגזר הדין אינן קיימות במקרה זה. למרות הפניית בא כוח המערער לתיקון 113 לחוק העונשין, בית המשפט לא מצא עילה להתערבות, גם בהתחשב בנסיבות המקרה ובתקדימים כגון Roche v. מדינת ישראל. המערער הורשע בעבירות חמורות ביותר, לרבות שימוש באלימות קשה כלפי המתלוננת באמצעות השחתת פניה, שבית המשפט ראה בהן המשך התנהגות פוגענית. מעשה אלים זה נתפס כחלק מדפוס רחב יותר של התעללות בנשים במשפחה, והדגיש את עמדת בית המשפט בדבר הצורך בהטלת עונשים מחמירים ומרתיעים על מעשים כאלה, במיוחד כאשר הם מבוצעים בסביבה בטוחה לכאורה. בנוסף, המערער ריצה בעבר עונשי מאסר משמעותיים בגין עבירות אלימות והיה נתון לעונש מאסר על תנאי, שלא הרתיע אותו מהמשך ההתנהלות העבריינית. המקרה סווג כצורה מובהקת של אלימות מבוססת מגדר שנועדה לדכא ולהשפיל נשים, בדומה לפרקטיקות מגונות מסוימות שנצפו ברחבי העולם. לפיכך, הדגיש בית המשפט את הטלת העונש החמור כחיוני לטיפול והרתעה מסוג זה