עת"מ 50144-02-11

תקציר

העותרים ביקשו לערער על החלטת העירייה המשיבה לפעול לגבייה מנהלית של מיסים הקשורים לדירתם הקודמת, בטענה כי החוב התיישן בשל חלוף הזמן. החוב נבע מארנונה שלא שולמה בתקופה שבה הייתה בבעלות העותרים על הדירה, בטרם מונה כונס נכסים בשל פיגור במשכנתא. כונס הנכסים מכר את הדירה אך לא הסדיר את חוב המס, שלטענת העותרים לא היו מודעים לו. הם טענו כי החלטת המשיב להמשיך בהליכי הגבייה אינה סבירה וכי היה מקום לאפשר להם להתנגד לסכום החוב. המשיב טען כי החוב כדין וכי העותרים לא מיצו אפיקי התנגדות אחרים. השאלה המרכזית הייתה האם חלה תקופת ההתיישנות, כאשר העותרים טענו כי כן, בהתחשב בכך שחלפו למעלה משבע שנים מאז איחוד החוב. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי המשיב שלח לעותרים דרישות תשלום ונקט בפעולות אכיפה מנהליות. פעולות אלה נחשבו ל"תביעות לקיומה של זכות", שעצרו את תקופת ההתיישנות. עם זאת, הרישומים לא היו מדויקים מספיק כדי לקבוע את האופי והעיתוי המדויקים של פעולות אלה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי החוב המתייחס לתקופה שעד ליום 12.11.01 אכן התיישן. עוד נקבע כי יש למסור לעותרים הודעת תשלום מעודכנת שתאפשר להם לערער וכי על המשיב לשקול את הנסיבות בעת חישוב הריבית על יתרת החוב. השופט הוציא פסק דין הצהרתי המשקף ממצאים אלה והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ב-6 באוגוסט 2012, ובכך הסתיים התיק.