ע"א 58757-03-14

תקציר

התיק נסוב סביב השימוש בויוקס, תרופה המיוצרת ומשווקת על ידי המשיבים, ותופעות הלוואי לכאורה שלה. המערערים טענו כי היה על המשיבים להפסיק לייצר ולשווק את ויוקס בעקבות מחקר משנת 2000 שהצביע על סיכונים בריאותיים פוטנציאליים. עם זאת, השופט קבע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות, לרבות חוות דעת מומחים, לתמיכה בטענה זו. לגופו של עניין, חוות הדעת הרפואית של המומחה שהציגו המערערים לא התייחסה לטענה זו ולא סיפקה את התשתית הראייתית הנדרשת. בנוסף, השופט מצא כי חוות הדעת הרפואיות ועדויות המומחים שהוצגו אינן מבססות את הטענה כי היה מקום להפסיק את התרופה לאלתר. השופט התייחס גם למחקר APPROVe, שנטען על ידי המערערים כדי לבסס קשר סיבתי בין נטילת ויוקס לבין סיכון מוגבר לשבץ מוחי. השופטת דחתה פרשנות זו של ממצאי המחקר, שכן הם חלים רק על מי שנטל את התרופה מדי יום במשך תקופה רצופה של 18 חודשים, דבר שלא ניתן היה להוכיח בעניינו של התובע. השופט מתח ביקורת על מומחיותו וניסיונו של המומחה הרפואי מטעם המערערת, אשר חוות דעתו נדחתה בסופו של דבר לטובת חוות דעת המומחה מטעם המשיבים. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר נותחו ביסודיות והתבססו על חומר הראיות, תמכו בהחלטה. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה, שכן הדוקטרינה הרפואית שהציג המומחה מטעמה לא הייתה משכנעת. חוות דעת המומחים של המשיבים, שהייתה מבוססת טוב יותר, הועדפה. השופט יעקובוביץ' אימץ את ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, ולא ראה עילה להתערב בפסק דינו. למרות דחיית הערעור, הביעו השופטים תקווה כי המשיבים ישקלו בתבונה להגיע להסדר פיצויים עם המערערים. השופט חגי ברנר הצטרף אף הוא לפסק דינו ולהערותיו של השופט יעקובוביץ', והדגיש את חשיבותו של הסדר אפשרי מחוץ לכותלי בית המשפט.