רע"א 2521/11

תקציר

בשנת 1997 נחתם הסכם חכירה בין המבקשת לבין המשיב, בו החכירה למבקש קרקע בשטח של כ-7,000 מ"ר לשימוש חקלאי, עם אופציה להארכת חוזה החכירה בשנה נוספת. אלא שהמבקש השתמש במקרקעין כחניון ללא ההיתר הנדרש, דבר שהוביל להתראה ולביטול ההסכם על ידי המשיב. ביטול זה נענה בהמשך תפיסת הקרקע על ידי המבקש. העניין הסלים לשורה של הליכים משפטיים, שהגיעו לשיאם בתביעתה המוצלחת של המשיב לפינוי המבקש. ערעוריה של המבקשת לערכאות גבוהות יותר, בטענה לחוסר תום לב של המשיב ולהפרת דיני חוזים, נדחו, שכן בתי המשפט אישרו את זכותה של המשיבה לבטל את ההסכם בשל ההפרה היסודית של המבקשת. טענות המבקש, שבמרכזן פרשנות החוזה וההפרעה הנטענת של המשיב בקבלת היתר, לא הספיקו כדי להצדיק ערעור נוסף, במיוחד נוכח ממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה והותירה את צו הפינוי על כנו. החלטה זו התקבלה על יסוד נסיבותיו הייחודיות של המקרה והעקרונות המבוססים היטב המסדירים את דיני החוזים ואת ביקורת הערעור.