ת"א 63707-10-13

תקציר

הנתבע הואשם בהפרת הסכם השכירות עם התובעת בארבע דרכים מהותיות. ראשית, הנתבעת העבירה את זכויות החכירה לצד שלישי ללא ידיעתה או הסכמתה של התובעת. שנית, הנתבע נטש את המסעדה המושכרת, שנותרה סגורה למעלה מחודש עד להשגת הסכם פינוי. שלישית, הנאשם לא תיקן ליקויים במסעדה שגרמו לדליפות והביא לקנס לנאשם. לבסוף, הנתבע עזב את המסעדה במצב של הרס וריקבון עם הפינוי, אשר היווה עילה סבירה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה. התובעת דרשה פיצוי בהתאם לתנאי הסכם השכירות. הנתבע אף העלה מספר טענות שכנגד, ובהן כי התובע הפר את החוזה בכך שניהל משא ומתן בחוסר תום לב, וכי תביעת התובע לפיצוי מהווה כפל פיצוי. השופט פסק לטובת התובע. נמצא כי הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם השכירות בדרכים שצוינו, והתובע קיבל פיצוי מוסכם בסך 100,000$, דמי שכירות יחסיים למשך 21 יום עד למועד הפינוי, וסכומים נוספים בגין נזקים אחרים שנגרמו לו. עוד קבעה השופטת כי תביעת התובעת לפיצוי אינה מהווה כפל פיצוי, ודחתה את תביעות הנתבעת שכנגד. הסכום הכולל שחבו הנתבעים לתובע, כולל הפרשי הצמדה וריבית, נקבע על סך של 229,018 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, אשר הנתבעים השני והשלישי חויבו אף הם לשלם כערבים לחוזה השכירות.