ע 111/07

תקציר

המשיב, עו"ד דניס סמורגונסקי, ערער על הרשעתו בהיעדרות משירות ללא רשות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. הערעור התבסס על הטענה כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי ההוראות האישיות להתייצב ולהתגייס לשירות הביטחון נשלחו למשיב או הגיעו לכתובתו הרשומה בתקופה המותרת לקריאה. בית הדין לערעורים קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי ההוראות האישיות נשלחו למשיב, ולכן מסלול הגיוס האישי אינו מחייב אותו. עם זאת, בית המשפט מצא כי על המשיב חלה חובה חוקית להופיע ולהתגייס לשירות הביטחון מכוח צווי הספירה הכלליים, שהיו חלים עליו. עוד קבע בית המשפט כי מעמדו של המשיב כחייל נותר על כנו, אף שרשויות הגיוס לא קבעו את כשירותו לשירות בתוך התקופה הקבועה בחוק, וכי ניתן להרשיעו בעבירה של היעדרות משירות ללא רשות. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי היה על הרשות לפעול לשחרורו של המשיב מהשירות בחלוף התקופה הקבועה בחוק, וכי האפשרות לגייסו ב"דרך המלך" נותרה פתוחה בפני הרשות. לאור האמור לעיל, נדחה הערעור על ההרשעה, אך קביעתו של בית משפט קמא כי מעמדו של המשיב כחייל לא השתנה עד לשחרורו הפורמלי משירות הביטחון תוקנה. התביעה הצבאית ערערה על העונש שהוטל על המשיב, שהיה במסגרת הסדר טיעון וכלל שישה חודשי מאסר בפועל, שניים מהם לריצוי בפועל והיתר לעבודה צבאית. בית הדין לערעורים קבע כי העונש היה מתון ביותר וחרף חלוף הזמן ונסיבותיו הייחודיות של המקרה, אין להתערב בו. העונש שהטיל בית משפט קמא נותר על כנו. התביעה הצבאית ביקשה לדחות את כניסת פסק הדין לתוקף לתקופה של חצי שנה, כדי לאפשר לרשויות הצבא להקים מערכת שתאפשר להן לקיים את הוראות פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי פסק הדין מפרש את החוק ואינו משנה אותו, וכי היה מצופה מהרשויות לפעול בהתאם לחוק עוד לפני פסק הדין. בית המשפט הוסיף כי מספר העצורים והחיילים שבעניינם חל פסק הדין אינו כה גדול כדי להצדיק את הבקשה.