תע"א 11375/07

תקציר

המקרה עוסק בתביעה של קבוצת עובדי אוניברסיטת בר אילן, שעבדו במרכז המחשבים של האוניברסיטה, בטענה כי הם זכאים לתנאי שכר שונים כפי שנקבעו בדירוג השכר הכללי, למרות שהועסקו בסולם שכר מיוחד. בנוסף, טענו העובדים כי העסקתם בסולם המיוחד גרמה להם נזק מבחינת חישוב שכרם הקובע לפנסיה מהנאשמת, גלעד, חברה מנהלת של קרן פנסיה ותיקה. לחילופין, הם טענו כי הם זכאים להפרשי שכר בהתאם לסולם המיוחד. העובדים ביקשו סעדים שונים, בהם פסקי דין הצהרתיים, פיצוי בגין הפרשי שכר וצו המחייב את האוניברסיטה לנסח הסכם עם גלעד לרכישת זכויותיהם הפנסיוניות. בית הדין פסק לטובת הנתבעים ודחה את טענות העובדים. נפסק כי ההסכם משנת 1978, שלטענת העובדים הוא הסכם קיבוצי, לא נרשם ככזה ולכן אינו יכול להיחשב כהסכם קיבוצי. יתר על כן, בית הדין מצא כי האוניברסיטה לא הפרה כל התחייבות בנוגע לחישובי הפנסיה של העובדים, שכן האחריות לבחינת השפעות השינויים בשכר על הפנסיה מוטלת על העובדים עצמם. חריגת האוניברסיטה ממנגנון העדכון המוסכם לסולם המיוחד נמצאה מוסכמת גם על ידי הוועד היציג של העובדים. כמו כן, בית הדין קבע כי העובדים לא הוכיחו כל נזק הנובע מהעסקתם בסולם המיוחד לעניין הפנסיה שלהם, ותביעתם להפרשי שכר לפי הסולם נדחתה אף היא מאחר שלא נגרם להם כל נזק. מודעות העובדים להשלכות האפשריות של הסולם המיוחד על הפנסיה שלהם והמשך העסקתם בסולם זה, לצד יכולתם לחזור לדירוג כללי, תמכו אף היא בדחיית תביעותיהם. מאחר שתביעות העובדים לא צלחו, בית המשפט הורה להם לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ כל אחד, בנוסף להוצאות נפרדות שנפסקו לאוניברסיטה ולגלעד. פסק הדין ניתן לערעור בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.