ת"א 57980-02-20

תקציר

פסק הדין דן בבקשת החסינות של שני עובדי עירייה, ראש העיר, דהרי ודוברת העירייה. בקשת החסינות נובעת מתביעה שהגיש נגדם תושב העיר, לדרמן. השופט פותח ומסביר כי אישור היועץ המשפטי לעירייה אינו מהווה בקשה לחסינות מטעם העירייה, וככזה נטל ההוכחה נופל על העובדים להוכיח כי הם זכאים לחסינות. לאחר מכן יורד פסק הדין להוראות פקודת הנזיקין ולדרישות החסינות של עובדי ציבור. יודגש כי חסינות זו נועדה להגן על עובדי ציבור מפני לחץ מופרז ולעודד אותם לבצע את תפקידם ללא חשש מתביעות אישיות. על בית הדין לקבוע האם הפעולות המדוברות בוצעו בעת מילוי תפקידם הרשמי של העובדים ואם פעולות אלה נעשו בכוונה לגרום נזק, בפזיזות או באדישות. לגבי דהרי קובע השופט כי הוא לא הוכיח שמעשיו בוצעו במסגרת תפקידו כראש העיר. ההיקף האינטנסיבי של הפרסומים, תוכנם, סגנונם ותפוצתם מעידים על נקמה אישית בלדרמן. מעשיו של דהרי, כולל ניסיון להטיל ארנונה גבוהה יותר על לדרמן ופרסומים רבים בעניינים אישיים, חצו את הגבול בין פעילות ציבורית לפעילות פרטית. זאת ועוד, הפרסומים בפייסבוק ואלה שהופצו לרשויות אכיפת החוק השונות לא היו חלק מתפקידיו הרשמיים. לפיכך, דהרי אינו חסין מפני התביעה נגדו. מנגד, לדוברת העירייה מוענקת חסינות. השופטת מחליטה כי מעשיה, שבוצעו על פי הנחיית ראש העיר, היו חלק מתפקידה הרשמי כדוברת. מעורבותה הוגבלה לפרסומים באתר האינטרנט של העירייה, והיא לא פעלה בכוונה לפגוע או בפזיזות. לפיכך, התביעה נגדה נדחית, והעירייה תישא באחריות למעשיה. לסיכום, דהרי לא ייהנה מחסינות, והוא נדרש לכסות את הוצאותיה ואגרות הבקשה, בסך 20 אלף שקל. דוברת העירייה חסינה מפני טענתו של לדרמן. השופט גם קובע לוח זמנים להגשת כתבי ההגנה וקובע משפט לפברואר 2022.