ע"א 52336-06-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שמצא בית דפוס בבאר שבע אשם באפליה על רקע נטייה מינית. המשיבה, עמותה המייצגת את קהילת הלהט"ב, פנתה לבית הדפוס בבקשה לקבל תמחור עבור חלק מחומרי הקידום. בית הדפוס סירב לבקשה והשיב: "אנחנו לא עוסקים בחומרי תועבה, אנחנו יהודים!". הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, והורתה לבית הדפוס לשלם את הפיצוי הסטטוטורי המרבי בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וכן 7,000 ₪ הוצאות משפט. בית הדפוס ערער וטען כי מעשיהם אינם מפלים אלא מונעים ממניעים אידיאולוגיים, וכי הפסיקה פוגעת בחופש הדת שלהם ובאוטונומיה האישית שלהם. ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בית הדפוס קבע כי פעולותיו של בית הדפוס נופלות להגדרת הפליה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בילוי ולמקומות ציבוריים. בית המשפט הסביר כי החוק חל על שטחים ציבוריים בבעלות פרטית, ובית הדפוס, בהיותו מקום המציע שירותים לציבור, הוא אכן מרחב כזה. כמו כן, בית המשפט מצא כי סירובו של בית הדפוס לספק שירותים התבסס אך ורק על זהות הלקוח ולא על היכרות אישית או תוכן החומרים המבוקשים. לפיכך, מדובר במקרה מובהק של אפליה על רקע נטייה מינית והשקפת עולם, שהחוק אוסר עליה. בית המשפט הכיר בכך שמעשי בית הדפוס נבעו מאמונותיהם הדתיות הלגיטימיות, אך הדגיש כי החוק מעדיף במקרים כאלה את הזכות לשוויון על פני האוטונומיה של הפרט. לפיכך, חרף מניעיהם הכנים של המערערים, אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הערעור, לרבות סכום הפיצוי והוצאות המשפט.