רע"פ 4484/92

תקציר

במקרה של עבירת תנועה, הורשע המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בכך שלא נכנע להולך רגל במעבר חצייה, דבר שגרם לפציעתה של נערה צעירה. בהודאה בעובדות המקרה, הטיל בית המשפט קנס ופסילת רישיון נהיגה לחמש שנים, בתוספת פסילה על תנאי. למרות שהמבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הפחתת חומרת העונש, הוא לא צלח במידה רבה, למעט הסרת הפסילה על תנאי בשל תנאי שלא התקיים. עוד טען המבקש בבקשת רשות ערעור כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסבר כי אל לערכאות הערעור להתערב בשיקול דעתם של בתי המשפט לתעבורה. הוא גם הציג לראשונה טענה כי מעשיו של הקורבן תרמו לתאונה. בית המשפט העליון בחן ודחה בקשה זו, ובכך חיזק את התפיסה כי הודאות בבית המשפט מונעות הבאת ראיות סותרות ולא מצא פגם בפרט העובדתי של כתב האישום. בית המשפט העליון הבהיר כי לערכאת הערעור תפקיד מוגבל בשינוי עונשים מערכאות נמוכות יותר, אלא אם קיימת חריגה משמעותית מנורמות סבירות. הדגש הושם על חשיבותם של ענישה מחמירה בהפחתת עבירות תנועה להגברת ביטחון הציבור. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית משפט השלום לתעבורה, ואישר את הפסילה ארוכת הטווח כאמצעי הרתעה יעיל בגין נהיגה רשלנית, ובכך דחה את בקשת הערעור של המבקש.