ת"א 18408-05-15

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני תיקים מאוחדים הנוגעים להפרת הסכם מכר דירה בין וונדו (מוכרים) לבין אלאמו (קונים). וונדו שואפת לבטל פסק דין קודם שהורה להם למכור את דירתם לאלאמו, בעוד אלאמו מבקשת לאכוף אותו. הסוגיה המרכזית היא טענתו של ונדו כי עורך דינם לשעבר, רווח, חרג מסמכותו, מה שהוביל לאי הבנה שהביאה לפסק הדין נגדם. בית המשפט מוצא את רווח אחראי ל"ליקוי תקשורתי" שהטעה את וונדו לגבי אופי ההליך. עם זאת, ביטול פסק הדין יפגע באופן לא מידתי באלמו, שאינו אחראי לאי ההבנה בין עורך הדין ללקוח. השופט מציין את הנסיבות החריגות הנדרשות לביטול פסק דין ומדגיש כי הפסיקה אינה תומכת בפעולה כזו על בסיס אי הבנה בין לקוח לעורך דין. במקום זאת, הדוקטרינה של "משימה צפויה" מגנה על צדדים שלישיים כמו אלאמו. מאחר שוונדו הבין שהדירה תועבר לאלאמו, השופט דוחה את תביעתה של וונדו לבטל את פסק הדין הקודם ומאשר פיצול סעדים. תביעתו של אלמו לאכוף את פסק הדין מתקבלת, ואילו תביעותיו הכספיות של ונדו נגד רווח יידונו בבית משפט נפרד. הוצאות בסך 15,000 ₪ נפסקות לאלמו עבור השימועים, ו-12,500 ₪ בתוספת סכומים נוספים נפסקים לרווח. פסק הדין לטובת אלמו מתקבל, ומתמנה כונס נכסים לביצועו.