בג"צ 2678/07

תקציר

פסק הדין דן בזכות לשימוע כפי שהיא מעוגנת בחוק הישראלי לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט בוחן את הקשר בין זכות זו לבין הזכות לעיין בחומרי חקירה. הוא מתייחס לפסקי דין קודמים, כגון ניימן נ' פרקליטות המדינה, שקבעו כי אין זכות לעיין בחומרי חקירה לפני הגשת כתב אישום. בית המשפט מתייחס גם להנחיות עדכניות שעודכנו על ידי היועץ המשפטי לממשלה בנוגע ל"הסדר טיעון לפני הגשת כתב אישום (שימוע)", שמטרתן להבטיח אחידות בהסדרי השימוע. הנחיות אלה מדגישות כי שימוע אינו תחליף למשפט ועליו להתמקד בסוגיות עקרוניות ולא בנבכי התיק. בית המשפט מוצא הנחיות אלה מקובלות ומכיר בכך שהיקף חומר החקירה שנמסר למבקש השימוע מצומצם יותר מזה שנמסר לנאשם לאחר הגשת כתב אישום. במקרה הספציפי הנדון, בית המשפט משוכנע כי נמסר לעותר חומר רב וכי הפרטים שלא נחשפו הם שוליים להאשמות. היא מדגישה כי כל מחלוקת לגבי מעמדם של חומרי חקירה יכולה להתברר במהלך הליכים לפי סעיף 74 אם הוגש כתב אישום. בית המשפט מגיע למסקנה כי אי גילוי פרטים מסוימים אינו פוגע בקיומו של דיון הוגן ודוחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות.