פש"ר 24617-09-16

תקציר

המבקש, המנהל את קופות הפנסיה והגמל, מבקש לקבל מעמד של נושה מובטח ביחס לשתי הלוואות שניתנו לחייב, על ידי מימוש המשכון הנטען על כספי החייב שבידי המבקש, או לחילופין, להיות מוכר כנושה בעל זכות קיזוז. החייב לא הצליח להחזיר שתי הלוואות אישיות. לטענת המבקשת, הסכמי ההלוואה בין הצדדים נועדו ללא ספק לשעבד את פוליסת החייב כבטוחה ולפיכך יש להעניק למבקשת את הזכות לנכות את החוב מהכספים המוחזקים בידי המבקשת, מה גם שהחייבת אישרה ניכוי בלתי חוזר מחשבונה אצל המבקשת במקרה של אי פירעון. על בית המשפט לקבוע האם למבקש יש משכון על כספי החייב, זכות קיזוז או שעבוד, ואם כן, האם המבקש יכול לממש זכויות אלה לפני שהחייב מבקש לפדות את הכספים. בית המשפט מצא כי למבקש אין משכון תקף על הכספים. התנאים ליצירת משכון לפי חוק המשכון לא התקיימו, שכן הכספים אינם ניירות ערך או נכסי דלא ניידי, ושעבוד בפיקדון מוגבל לנכסים מוחשיים. כמו כן, המסגרת החקיקתית אינה מאפשרת יצירת משכון או העברת כספי החייב לצד שלישי לפני שהחייב רשאי למשוך אותם. באשר לזכות הקיזוז, קבע בית המשפט כי למבקש זכות כזו, אך לא ניתן לממש אותה עד שהחייב יהיה זכאי לקבל את הכספים. בית המשפט ביסס החלטה זו על לשון ההסכמים, על המסגרת החקיקתית המגנה על קרנות הפנסיה ועל פסיקה קודמת. לבסוף, בית המשפט הכיר בזכותו של המבקש לשעבוד על כספי החייב עד להסדרת החוב, ומצא כי מסקנה זו הגיונית בהתחשב באופי העסקה. זכות השעבוד של המבקש תבטיח כי הכספים לא "ייאכלו" על ידי תנאי ההלוואה, ותגן על האפשרות של עמיתים לקבל הלוואות מקופות גמל. סכום החוב המגיע למבקש לא נקבע, שכן לא ברור מתי תמומש זכות הקיזוז. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים.