רע"א 5971/95

תקציר

התיק סובב סביב תובע שנפגע מקריסת גג. הבטון ליציקה נשאב ממשאית מערבל בטון למשאבה אחרת המותקנת במשאית, אשר כיוונה את הבטון לגג באמצעות צינור גמיש. לא הייתה מחלוקת כי תמיכות הגג ניזוקו, אך לא הוסכם כי זו הייתה הסיבה היחידה לקריסה. התביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התקבלה בבית משפט השלום אך הוגש עליה ערעור בבית המשפט המחוזי, שקבע כי הקריסה נגרמה אך ורק בשל הנזק לגג. בית המשפט העליון פסק לטובת התובעת, בקובעו כי המשאבה המותקנת במשאית היא "רכב מנועי" על פי החוק, ומטרת הרכב – פריקת הבטון – היא רגילה וטבעית. כמו כן, נקבע כי השימוש ברכב תרם לקריסה, שכן התקיימו מבחני הסיבתיות העובדתית והמשפטית. מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר קבעו כי התאונה נופלת בגדר הסיכונים שנוצרו עקב השימוש ברכב, ובכך הושב פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והעניין הועבר לבית משפט השלום לצורך קביעת הפיצוי המגיע לתובע.