ת"א 2284/98

תקציר

התובעים, פסיכולוגים שביקשו לרכוש נכס, טענו כי הנתבעים - עורכי דינם - גרמו להם נזקים בשווי 1,461,606 שקל באמצעות ייעוץ והתנהלות לקויים. התובעים התייעצו עם הנתבע 1, חבר, אשר סייע בניסוח מסמך העסקה. בהמשך התגלע סכסוך בין התובעים לבין המוכר, מה שגרם לתובעים לשכור את שירותיו של הנתבע 2 לייצגם. התובעים טענו כי שני הנתבעים הציגו ייצוג רשלני ולא גילו ניגוד עניינים, ודרשו פיצויים. הנתבע 1 הכחיש את הטענות וטען כי התובעים לא שעו לעצתו ולא היו דוברי אמת. הנתבע 2 טען כי לא היה מודע למחיר האמיתי של העסקה וכי התובעים התפשרו עם המוכר??? אחריותו. בית המשפט מצא את עדותם של התובעים בלתי משכנעת ובלתי נתמכת, מה גם שבעבר הם מסרו עדות שקר בהליכים אחרים הקשורים לנכס. יתר על כן, המסמכים שהוצגו על ידי התובעים כראיה לא היו מאומתים וחסרי אמינות. התנהלות הנתבעים לא מעידה על ידיעת מחיר העסקה בפועל, וטיעוני התובעים המבוססים על היגיון לא היו משכנעים. החלטת התובעים להגיע לפשרה עם המוכר ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבעים לבין נזקיהם הנטענים. לפיכך, תביעת התובעים נדחתה. תביעתו שכנגד של הנתבע 2 בגין שכר טרחת עורך דין שלא שולם התקבלה באופן חלקי, והתובעים חויבו לשלם לו 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה משנת 1995. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לכל אחד מהנתבעים 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף הוצאות משפט.