רע"א 3876/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צווים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה. המבקש העלה שלוש טענות מקדמיות בדבר בטלות הצווים, הנוגעות להתנגדות שהוגשה בפברואר 2004. אחת הטענות, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, טענה כי הצווים הוצאו מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בפקודה. המבקש טען, כי מאחר שחלפה למעלה משנה בין הגשת ההתנגדות לבין סיכומי המשיב ונימוקי הצו, יש לראות את ההתנגדות כמתקבלת. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על האופן המהותי והרציני שבו טופל עניינו של המבקש, לרבות פגישות שנערכו בין הצדדים. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זו, משיקולים של יעילות שיפוטית. נטען כי מתן אפשרות לערער על החלטת ביניים זו עלול לקטוע את המשפט ולהאריך הליכים. עוד נאמר, כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מגישה זו, שכן ההליכים הצפויים קצרים יחסית, ואין צורך בהתערבותה של ערכאת הערעור. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כל נזק משמעותי שייגרם כתוצאה מהדיון בתיק בבית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקש נושא בנטל להציג תשתית עובדתית מלאה לטענותיו. לבסוף, אין כל אינדיקציה לכך שבית משפט קמא יסרב לשקול מחדש את החלטת הביניים אם יוצגו בפניו טיעונים משכנעים על ידי המבקש. לפיכך, הבקשה נדחית, כלומר ההחלטה הראשונית של בית המשפט המחוזי עומדת בעינה, והתיק יחזור לבית משפט זה להמשך הליכים.