ת"א 117/99

תקציר

פסק דין זה דן באחריות להצפת קרקע ולנזק למספר מבני מגורים ברכסים, ישראל, בינואר 1992. ההצפה גרמה לקריסתם של שלושה בניינים מדורגים ולסדקים בשלושה בניינים נוספים. התובעים, חברת ב.י.מ חברה לבניין והמבטחת שלה כלל, תבעו את מינהל מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון, החברה לפיתוח ערים, החברה לבניין ופיתוח יפרח אברהם וחברת בוני הגליל בע"מ, בדרישה לקבל פיצוי בגין הנזקים. הנתבעים טענו כי תביעת התובעים הוגשה שבע שנים לאחר האירוע, תוך גרימת נזק ראייתי. בית המשפט הכיר באיחור אך ציין כי מודעותם של התובעים לנזק מיד לאחר התרחשותו משמעה שהיה עליהם לשמור מסמכים רלוונטיים. פסק הדין מתאר את הרקע למקרה, לרבות המבנה הגיאולוגי של הקרקע והצדדים המעורבים. לאחר מכן הוא דן בסיבות להצפת הקרקע, ומטיל את האחריות העיקרית על יפרח/ליגל לעבודות החפירה שלהם. פסק הדין מפרט את החובות שהוטלו על כל נאשם, לרבות היעדר סקר תימוכין כללי ופתרונות ניקוז לקויים. הוא מתייחס גם לסוגיית הפיקוח בשטח ולהימנעותם של מספר נאשמים מלהציג ראיות רלוונטיות. בהתבסס על חומר הראיות, הציע בית המשפט חלוקת אחריות: 55% ליפרח/משפטי, 20% למינהל מקרקעי ישראל ולמשרד הבינוי והשיכון ביחד ולחוד, 15% לערים, 5% ליועץ המקרקעין קלר ו-5% לבי.אם. בית המשפט הכיר בכיסוי הביטוחי של כלל ליפרח/ליגל והורה לנתבעים לפצות את התובעים בהתאם. באשר לנזקיה של כלל, קיבל בית המשפט את מרבית טענותיהם אך דחה את הוצאות המימון והפיצוי לדיירים בבניינים שקרסו, שכן אלה נמצאו כחלק מסכומי ההשבה. סך הנזק לכלל במועד פסק הדין עמד על 7,131,925 שקל. עבור בי.איי.אם הסתכם הנזק ב-6,457,263 שקל, כולל הפסדי רווח קבלן, פיצויי דיירים, שכר טרחת יועצים והפסדי מענקי קבלן. הנתבעים חויבו לשאת בנזקי התובעים בהתאם לחלוקת האחריות המפורטת. בנוסף, הנתבעים היו אמורים לשאת בשכר טרחת עורך דינם, כאשר שכר טרחת עורכי הדין של ב.י.מ הוגבל ל-10% מסך חבותם, ושכר טרחת כלל הוגבל ל-10% מסכום הנזק במועד התביעה. כל התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ביום 10 בספטמבר 2012.