ע"פ 5184/14

תקציר

במקרה דנן, ערערה המערערת הן על סמכות השיפוט והן על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא, בטענה כי פסק הדין ניתן על ידי השופט נ' זלוצ'ובר בחוסר סמכות. המערער טען כי מינויו של השופט זלוצ'ובר לשופט נוער התרחש לפני פרסומו הרשמי כשופט מחוזי, דבר שלדעתו פסל את הסמכות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי מינוי שופט נכנס לתוקף עם השבועה, ולא פרסומו ברשומות, שרק מיידע את הציבור ואינו משנה את הליך המינוי. בית המשפט אישר את תוקפו של המינוי, ודחה את החששות בנוגע להכשרה לתפקיד הנוער, שכן השינויים הסטטוטוריים המחייבים הכשרה מיוחדת לא חלו רטרואקטיבית. לגופו של עניין, המערער, שהורשע בהריגה ובעבירות נוספות, חלק על הממצאים העובדתיים שהובילו להרשעתו, וטען כי מעשיו נופלים תחת סעיף ההגנה למגורים בשל תפיסת איומים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיו, הדגיש סתירות משמעותיות בעדותו וציין את הימנעותו מלנקוט בחלופות לא קטלניות לפני שנקט באלימות. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער היו בלתי מידתיים, ואינם עולים בקנה אחד עם דרישות ההגנה על המגורים או של הקלות שהחוק נוהג כלפי קטינים בהקשר זה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר מענה חירום לקוי כגורם שובר סיבתיות למותו של הקורבן, והדגיש כי ליקויים כלשהם לא ניתקו את הקשר הסיבתי בין מעשיו לבין התוצאה הקטלנית. לבסוף, בהתייחסו לגזר הדין, לא ראה בית המשפט סיבה לשנות את החלטת בית משפט קמא, אישר מחדש את חומרת העבירות וקבע כי גילו של הנאשם, חרטה והיעדר הרשעות קודמות נלקחו בחשבון כדין בעונשו, מה שהוביל לדחיית ערעורו ולהשארת העונש הראשוני.