סע"ש 43849-04-14

תקציר

מר סלים וליד, התובע, תבע את מעסיקו לשעבר, חברת ניקיון, בגין הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשות, דמי חגים ותוספת ותק. החברה זכתה במכרז לניקוי שירותים ציבוריים בירושלים והעסיקה את מר וליד מפברואר 2011 עד ספטמבר 2013. וליד טען כי עבד 12 שעות ביום, אך קיבל שכר עבור 5.5 שעות בלבד. החברה, לעומת זאת, הצהירה כי מר וליד מחויב חוזית לעבוד לפי מתכונת מסוימת וכי הוא עובד אפילו פחות שעות ממה שהוסכם. בית הדין מצא כי מר וליד הבין את תנאי חוזה העסקתו ועבד על פיו עד סוף שנת 2011. מתחילת 2012 ואילך הוא נדרש להיות נוכח בכל שעות הפעילות של השירותים, אם כי זמן עבודתו בפועל נותר ללא שינוי. למרות זאת, עבודתו של מר וליד הסתיימה בשעה 15:00, ואחרים סגרו את השירותים מאוחר יותר באותו יום. בית הדין קבע כי מר וליד חייב בהפרשי שכר בגין השעות הנוספות שעבד מינואר 2012 ועד יוני 2013, בסך כולל של 13,140.85 ₪. בנוסף, הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים (2,605.20 ש"ח), דמי הודעה מוקדמת (2,896.40 ש"ח) ודמי חגים (121.20 ש"ח), כולם עם הפרשי הצמדה וריבית. החברה חויבה לשלם למר וליד שכר טרחת עורך דין (2,500 ₪). תביעותיו של מר וליד לפדיון חופשה, גמול שעות נוספות, דמי מחלה ותוספת ותק נדחו מחוסר ראיות מספיקות. השופט, דניאל גולדברג, הגיע למסקנה כי התביעה התקבלה באופן חלקי, ועל החברה לשלם למר וליד את הסכומים האמורים. ההחלטה התקבלה ב-27 ביוני 2016, ואפשרה לשני הצדדים את זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.