ע"ע 23930-10-22

תקציר

בפסק הדין קיבל בית הדין לערעורים באופן חלקי ערעור על סכסוך עבודה תוך התמקדות בשני נושאים עיקריים: מועד סיום יחסי העבודה ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר. בית הדין האזורי דחה תחילה את טענת העובד כי העסקתו הסתיימה ביום 25.4.2015 ולא ביום 27.3.2014 כפי שנטען על ידי המערערים. זאת, בשל חוסר עקביות בגרסת המעסיק והיעדר עדות של דמות מפתח במעסיק. עם זאת, בית הדין לערעורים מצא את חוסר העקביות בעדותו של העובד בעייתי וקבע כי הוא לא הביא ראיות תומכות מספקות. כתוצאה מכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי מועד הפיטורים הוא 27.3.2014. באשר לפיצויים, נקבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים, אך היעדר ראיות מספיקות לאישור התשלום לא היה שנוי במחלוקת. בית הדין לערעורים התערב גם בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר לפסוק 20,000 ₪ בגין אי הנפקת תלושי שכר, והפחית אותו ל-10,000 ₪ על בסיס אי התאמה בחשבון העובד והתאמתו למועד הפיטורים המתוקן. כתוצאה מכך, ההתאמות הסופיות הפחיתו גמול אחר, כולל גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים וקצבאות אחרות. כל צד הונחה לכסות את הוצאות הערעור שלו, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים המעורבים.