ת"א 34463-11-19

תקציר

מדובר בנפגע תאונת דרכים, התובע, שתבע את חברת איילון לביטוח בע"מ לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. חברת הביטוח לא הכחישה את החבות, ובית המשפט היה צריך לקבוע את נכותו של התובע ואת סכום הפיצוי. בית המשפט מינה שלושה מומחים באורתופדיה, פסיכיאטריה ואף אוזן גרון אשר העריכו את נכותו של התובע עקב התאונה. המומחה לאורתופדיה מצא נכות מוחלטת זמנית של 4-6 שבועות ונכות לצמיתות של 3%. המומחה הפסיכיאטרי קבע 10% נכות לצמיתות עקב PTSD, ובית המשפט קיבל זאת למרות בקשת הנתבע לחוות דעת מומחה נוספת. מומחה אף אוזן גרון העריך נכות קבועה של 20% בגין סחרחורת. בית המשפט עיין בחוות הדעת של המומחים וקיבל את קביעותיהם בדבר מוגבלות. בהתחשב בראיות ובחוות דעת המומחים, הגיע בית המשפט למסקנה כי לתובע נקבעה נכות משוקללת בשיעור של 30.15%. לאחר מכן קבע בית המשפט את נכותה התפקודית של התובעת, ומצא מגבלה קלה עד בינונית ביכולתה לעבוד בשל שילוב המוגבלות. כמו כן נבחנו שכרה של התובעת והשפעת התאונה על כושר השתכרותה. בית המשפט קיבל חלקית את טענת התובעת כי קיים קשר בין התאונה לבין הירידה בהכנסותיה, אך גם הכיר בכך שתנאי השוק שיחקו תפקיד. בית המשפט קבע כי נכויותיה של התובעת, ובמיוחד שילובן, השפיעו על תפקודה ועל כושר השתכרותה. בית המשפט חישב את הפסד ההשתכרות של התובעת בעבר ובעתיד, אובדן כושר השתכרות, ופסק לה 54,360 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר בחינת תביעותיה לעזרה לזולת והוצאות רפואיות, סך הפיצויים שנפסקו לתובעת עמד על 553,630 ₪, שהופחתו ב-1,500 ₪ בשל אורך הסיכומים המופרז של התובעת. כמו כן הורה בית המשפט לנתבע לשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע והוצאות משפטו. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 1.1.2025.