עת"מ 1485/06

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותרים לבטל את הפקעת חלקת הקרקע בכפר אברהם, פתח תקווה, ולהורות על השבתה לבעלותם. החלקה הנדונה הוחכרה להורי העותרים שנפטרו על ידי הקרן הקיימת לישראל, אך הועברה לצד שלישי, המשיב מס' 2, באמצעות כתב ויתור חתום על ידי הורי העותרים. העותרים טוענים כי הוויתור הושג תחת לחץ וכפייה, וכי מטרת ההפקעה – שימוש בקרקע לבנייה ציבורית – לא התגשמה ב-28 השנים שחלפו מאז הועברה. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על יסוד מספר טענות מקדמיות, לרבות היעדר סמכות עניינית, שיהוי ואי הכללת כל העותרים הרלוונטיים. השופט קובע כי טענות העותרים הן מנהליות באופיין ולבית משפט זה סמכות לדון בהן. השופט דוחה גם את טענות המשיבים בדבר שיהוי, התיישנות ואי הכללת כל העותרים הרלוונטיים כנימוקים לדחיית העתירה על הסף. במקום זאת, השופטת מורה לעותרים לכלול את היורשת השלישית – שלא נכללה בעתירה – ומפקידה את ייפוי הכוח הכללי שלה בתיק בית המשפט. לגופו של עניין, קובעת השופטת כי הקרקע לא הופקעה אלא הועברה למשיבה מס' 2 באמצעות ויתור מרצון במסגרת "עסקת חבילה" אשר יישבה מספר מחלוקות בין הצדדים. השופטת מדגישה כי הורי העותרים יזמו את ההליך התכנוני הרלוונטי ששינה את ייעוד הקרקע לצרכי ציבור וקיבל ממנו הטבות. לפיכך, מסיק השופט כי העברת הקרקע לא הייתה הפקעה, והטענות בדבר ביטול ההפקעה בשל אי מימוש ייעודה אינן נכונות. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין.