ע"פ 387/83

תקציר

בעניינם של המערערים בערעור אזרחי מס' 399/83, הרשיע אותם בית משפט קמא בייבוא סמים, בפרט לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, בעקבות מעצרו של עד שנשא הרואין במזוודה. בית המשפט העליון היה צריך לקבוע אם האבקה כולה, המכילה 43% הרואין, נחשבת ל"תכשיר" לפי הפקודה, ובכך להחשיב אותה כהרואין בשלמותו. ערעורי המערערים הטילו ספק הן בהרשעה והן בחומרת העונש, ואילו ערעור המדינה עסק בכמות הסם המיובא. השופט א' גולדברג, שדחה את ערעור המערערים, אישר את קבלת עדותו של בית משפט קמא ולא מצא סיבה ממשית לפקפק בה. ערעור המדינה הדגיש את חשיבות ההתייחסות לחומר כולו כסם מסוכן, בהתאם לפרשנות התקנות למונח "תכשיר" ככולל תערובות. השופט א' גולדברג הגיע למסקנה כי מאחר שניתן להפיץ את האבקה כהרואין בשוק, יש לסווגה כולה כסם מסוכן, ומכאן קיבל את ערעור המדינה. בינתיים התנגד סגן הנשיא מ' בן-פורת וטען כי יש להתמקד בכמות הסם נטו ולא בתערובת כולה, שאינה בעיניו מהווה סם מסוכן במלואו. עם זאת, דעת הרוב קבעה, והביאה לאישור הרשעתם של המערערים במלוא משקלו של הסם בסך 736.4 גרם. בהחלטה זו הושם דגש על פרשנות לשון החקיקה כך שתכלול הגדרות רחבות יותר של סמים למניעת התחמקות, ובכך התיישבה עם כוונת העל של פקודת הסמים המסוכנים.