ע"פ 742/78

תקציר

המערער, שכיהן הן כמנהל המועצה הלאומית למחקר ופיתוח והן לקרן המלגות ע"ש אלברטו וקתלין קזאלי, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיפים 415 ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההרשעה התבססה על שני אישומים. ראשית, הורשע המערער בכך שהשתמש בכספי הקרן למימון כרטיסי הטיסה של אשתו ובתו לרומא, בידיעה שהמדינה תכסה את הוצאות נסיעתו לגרמניה. השופט הרשיע אותו בהונאה משום שמצא כי ביקורו של המערער באיטליה היה נסיעה פרטית ולכן השימוש בכספי הקרן לא היה מורשה. עם זאת, שני שופטי בית המשפט העליון קבעו כי ביקורו של המערער באיטליה היה רשמי בחלקו ולכן זיכו אותו מאשמה זו. שנית, המערער הורשע במרמה ובהפרת אמונים בכך שדיווח בכזב על דמי הנסיעה שלו לגרמניה וטען לתעריף הגבוה יותר שניתן עבור שהייה בגרמניה למרות שידע כי שהה תשעה ימים באיטליה. בנוסף, הוא הצהיר בכזב כי הקבלות על שהותו במלון אבדו. השופטים מצאו כי המערער אכן מסר הצהרה כוזבת בדבר אובדן התקבולים, אך זיכו אותו מאשמת מרמה והפרת אמונים משום שלא יכלו להסיק ממעשיו כוונה פלילית. הם טענו כי נסיבות המקרה, לרבות מעמדו החברתי של המערער ותהילת העבר שלו, אינן מצדיקות את ההנחה כי התכוון לבצע פשע. לפיכך, ברוב דעות, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולזכות את המערער משני האישומים.