ק"ג 10285/08

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב סכסוך בין שתי נשים, התובעת והנתבעת מס' 2, הטוענות שתיהן כי הן אלמנתו של אדם שנפטר, ולכן זכאיות לקצבת שאירים מקרן הפנסיה בה היה המנוח. המנוח נישא לתובע בשנת 1963, והם נפרדו בשנת 1988. בני הזוג מעולם לא התגרשו, אך התובע לא מילא אחר התנאי של מגורים עם המנוח עד פטירתו כנדרש בתקנות קרן הפנסיה. התובעת טענה כי קיימת חלופה בהוראת בית המשפט, המחייבת את המנוח לשלם מזונות עד הגיעו של בתם לגיל 18, ויש להחשיב זאת כמגורים משותפים. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות המצביעות על ההיפך, כי תשלומי המזונות נפסקו בהסכמת שני הצדדים עם הגיעה בתם לבגרות, ולכן טענת התובעת לא עמדה בעינה. עוד טענה התובעת כי קיים "הסדר כלכלי" המאפשר לה להתגורר בדירה הרשומה על שמה ועל שם המנוח, במקום תשלום מזונות. בית המשפט מצא טענה זו בלתי משכנעת, וציין כי היא עלתה רק בעדותה, ולא בתצהירה הראשוני. זאת ועוד, בית המשפט הכיר בנתבעת מס' 2 כידועה בציבור של המנוחה. עשרות מסמכים, לרבות תצהירי שכנים, הוכיחו כי בין המנוח לנתבעת מס' 2 היו יחסים קרובים עד פטירתו, והוא ביקש במפורש בטופס חתום בפני מנהל הקרן, וכן בצוואתו, כי היא תוכר כידועה בציבור שלו ותקבל את קצבת השארים. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי להכיר בנתבעת מס' 2 כידועה בציבור של המנוח, ועל כן טענות התובע בעניין זה לא צלחו. עוד טענה התובעת כי הזכויות שנצברו במהלך נישואיה למנוח שייכות לשתיהן, טענה שבית המשפט דחה תוך שהיא מצטטת פסקי דין קודמים שקבעו כי בני זוג לשעבר אינם זכאים לקצבת שאירים. בנוסף, ציין בית המשפט כי המנוח הורה במפורש במסמכים רשמיים כי על הנתבע מס' 2 לקבל את הקצבה, שהייתה במסגרת זכויותיו לפי חוק החוזים. לסיכום, החליט בית המשפט לדחות את תביעת התובעת, והורה לה לכסות את הוצאות הנתבעת 2 בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.