בש"פ 7283/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא של בית משפט בישראל, שם השופט פוסק כי יש לדחות את הערעור שהגיש הנאשם, העומד בפני אישומי סמים חמורים. השופט פותח ומציין כי על פי חוק המעצרים במדינה, על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים שאינם מעצר בפועל, כגון שחרור בערבות, בטרם יחליט לעצור נאשם. עם זאת, ידוע כי לא תמיד יש צורך בדו"ח מעצר בכל מקרה, ובמקרה הספציפי הזה, השופט סבור שאין בו צורך, בהתחשב במשקל הראיות ובמכלול הנסיבות. השופט מדגיש את חומרתן של עבירות הסמים שבוצעו, שכללו הפעלת "מעבדת סמים" ותפיסת כמות גדולה של סמים מסוג קנבוס, המוערכת בכ-160 ק"ג. זו לבדה עילת מעצר, לפי חוק המעצרים. כמו כן, השופט מפנה לפסיקה קודמת התומכת במעצרם של נאשמים בסחר ובהפצה של סמים, בשל הסכנה המשמעותית הנשקפת מעבירות אלה לשלום הציבור. עוד מדגיש השופט כי חלופות מעצר אינן יעילות בדרך כלל במניעת הישנות עבירות מסוג זה. השופט מציין כי אמנם ישנם מקרים חריגים בהם נשקלו חלופות מעצר, אך מקרה זה אינו נופל לקטגוריה זו, במיוחד לאור עברו הפלילי של הנאשם, הכולל שתי הרשעות אחרונות בעבירות סמים. בסופו של דבר, מסקנתו של השופט היא כי לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על דו"ח מעצר וכי שיקול הדעת שגילה בית משפט קמא מוצדק. לפיכך, הערעור נדחה.