תלה"מ 52919-10-19

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות עיקריות - משמורת ומזונות. לגבי תביעת המשמורת הסכימו הצדדים כי ההסדר הנוכחי, שהרחיב את משך הזמן שהילדים שהו עם האב, יימשך. לפיכך, בית המשפט נתן תוקף להסדר המשמורת הנוכחי, לפיו הילדים ישהו עם האב לילה נוסף במהלך השבוע וחצי מהזמן במהלך סופי השבוע. הנושא השנוי יותר במחלוקת היה תביעת המזונות, שם טענה התובעת כי חל שינוי נסיבות משמעותי מאז עריכת הסכם הגירושין הראשוני, המצדיק הפחתה בתשלומי המזונות. התובע ביסס טענה זו על ארבע נקודות: ירידה בהכנסותיו, עלייה בזמן השהות עם הקטינים, הוראות תקנה 919 וחוסר ההגינות של הסכם הגירושין. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות התובע. מהראיות עולה כי הכנסותיה של התובעת גדלו מאז נחתם הסכם הגירושין, והגדלת זמני המשמורת לא הייתה משמעותית דיה כדי להוות שינוי מהותי. פסק הדין בע"א 919, אותו ציטט התובע, לא היווה שינוי נסיבות מהותי, וגם בית הדין לא מצא כל ראיה לחוסר הגינות בהסכם הגירושין. לתובע היה חלק פעיל בניסוח ההסכם, שכלל ויתורים הדדיים, וסכום המזונות הוסכם על שני הצדדים. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובע קיבל הטבות נוספות והיה לו פוטנציאל להגדיל את הכנסתו בעתיד. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא חל שינוי נסיבות מהותי מאז הסכם הגירושין כדי להצדיק הפחתת מזונות. עם זאת, השופטת ביטלה את חובת התובע לבצע חיסכון חודשי עבור הקטינים בנוסף למזונות, בהתחשב בכך ששכרו לא עלה כמצופה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין יינתן בעילום שם.