ב"ל 39763-01-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לקצבת שאירים שהוגשה על ידי אישה הטוענת כי היא ידועה בציבור של מר ציון וקנין ז"ל. האישה ומר וקנין היו נשואים וגרושים, אך התובע טען כי חידשו את הקשר ביניהם וחיו כזוג עד מותו. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את טענת התובעת וקבעה כי לא הביאה ראיות לקיום משק בית משותף או לקשר אינטימי עם מר וקנין. השופט פסק לטובת התובעת, וקבע כי היא הצליחה להוכיח כי היא ומר וקנין היו בנישואים ידועים בציבור. הראיות הראו כי למרות גירושיהם, השניים חידשו את מערכת היחסים וחיו יחד כזוג. עדי התובעת, לרבות האחות והשכן, תמכו בטענתה, וכך גם חלק מעדי הנתבעת, לרבות בתו של מר וקנין. השופט מצא את עדותה של הבת עוינת במיוחד וציין כי למשפחה הייתה יד בגירושין של בני הזוג ובגירוש התובעת מהבית זמן קצר לפני מותו של מר וקנין. בנוסף, טיפולה של התובעת במר ועקנין במהלך מחלתו, מעורבותה בטיפוליו הרפואיים ותרומתה הכספית למשק הבית היו מבוססים. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת ומר ועקנין חלקו משק בית משותף וקיימו יחסי אישות, והכירה בהם כידועים בציבור. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לקצבת השאירים כידועה בציבור של מר וקנין. הנתבע חויב לשלם את הוצאות התובע, שנקבעו על סך 5,000 ₪, בתוך 30 יום. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.