בש"א 183955/03

תקציר

המבקש, המנהל עסק לשטיפת מכוניות בתחנת דלק שבבעלות המשיב, ביקש להשיב את שירותי המים והחשמל שנותקו על ידי המשיב. השאלה המרכזית הייתה האם הסכם השכירות בין הצדדים הוארך מעבר לתנאיו המקוריים. המבקשת טענה כי נעשה הסכם בעל פה להארכת חוזה השכירות בשנתיים, ואילו המשיב הכחיש זאת וביקש שהמבקש יפנה את המקום. בית המשפט מצא כי המבקש לא הציג ראיות מספיקות להארכה בעל פה וכי ההסכם בכתב בין הצדדים מחייב ביצוע שינויים או הארכות כלשהם בכתב. עם זאת, המשיב לא היה רשאי לקחת את העניינים לידיים ולנתק שירותים חיוניים, דבר שהיווה שפיטה עצמית. פעולה זו הייתה בלתי חוקית והיה על המשיב ללכת בדרך החוקית של פנייה לבית המשפט. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, המורה למשיבה להשיב את שירותי המים והחשמל, בכפוף למתן ערבויות מסוימות על ידי המבקש. ערבויות אלה נועדו לפצות את המשיב אם הצו יבוטל מאוחר יותר או שהתביעה תידחה. עוד קבע בית המשפט כי אם הראיות יוכיחו שלא נעשתה הסכמה בעל פה, תידחה גם בקשת המבקש לצו מניעה קבוע. כנגד המבקש נפסקו הוצאות בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, שייקבעו בהתאם לתוצאת התביעה.