ת"א 1693/05

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש בנק נגד מספר נתבעים, בהם חברת מיראז' בנין והשקעות, בעלי מניותיה וערבויות לחובות החברה, לרבות נשות בעלי המניות. הבנק טען כי הנתבעים חייבים לו כ-18 מיליון שקל כתוצאה מפרויקט בנייה בפתח תקווה שנכנס לחובות. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד הבנק, בטענה כי רשלנות הבנק בכל הנוגע לרישום שעבוד ואי בדיקת שעבוד קיים המוחזק על ידי בנק אחר גרמו נזקים לפרויקט. עוד טענו כי הבנק הגיש שלא כדין תביעה נגד נשות בעלי המניות, ביודעו כי ערבויותיהן פקעו, וביקש פיצוי בגין לשון הרע בשל כך. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי הבנק היה מודע לכך שהערבויות של הנשים פקעו וכי חתימותיהן הושגו על בסיס הסכם בעל פה כי הן ישמשו כבטוחה זמנית בלבד. השופט קיבל גם את טענתו של משה רבה, בעל מניות, כי ערבותו פקעה גם עם רישום שעבוד מקרקעין, כפי שאישר מנהל הבנק, ולכן הוא ואשתו אינם חייבים בחוב החברה. באשר לטענת הרשלנות, קבע השופט כי הבנק אמנם לא התרשל בבחינת השעבוד שהחזיק הבנק השני, אך קשייה של החברה להשלים את הפרויקט ולפרוע את החוב נבעו מנושאים שאינם קשורים להתנהלות הבנק. עם זאת, השופט מצא כי הבנק אכן הגיש שלא כדין תביעה נגד נשות בעלי המניות וגרם להן נזק, והורה לבנק לשלם 200 אלף שקל לשושנה רבוע ו-100 אלף שקל לסיגל ריבות, בצירוף שכר טרחה. עוד קבעה השופטת כי התנהלות הבנק אינה מצדיקה תביעת לשון הרע, וכי הבנק זכאי לריבית שנגבתה על החשבון על פי ההסכמים, אך בנסיבות החריגות היה מקום להפחית את הריבית שנגבתה על החשבון בין השנים 1999 ל-2005. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, ואילו הוצאות רישום בית המשפט יישאו במלואן על ידי הבנק.