ת"א 2398/06

תקציר

התובע, מר בקשי, הבעלים של אלום זהב, תבע את הנתבעים על החזרת כספים שעלו מחשבון החברה בבנק הבינלאומי. הכספים, בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪, הועברו מחשבון החברה לחשבונה של הגב' דורית דורון, רעייתו של מנהל החשבונות של החברה, יצחק דור, במשך תקופה של חמש שנים. מר בקשי טען כי הבנק התרשל בביצוע ההעברות ולכן נושא באחריות משותפת ומספר פעמים לנזק שנגרם לו. לחילופין, טען התובע כי הבנק התעשר שלא כדין על חשבונו. הנתבע הראשון, יצחק דור, לא חלק על המעילה, אך טען כי מר בקשי אישר את ההעברות ואף הורה לו להציג אותן כאילו נעשו לספקים. הנתבע השני, הבנק, טען כי פעל כראוי ובהתאם להנחיות שקיבל, ולכן אינו נושא באחריות לנזק שנגרם לתובע. עוד טען הבנק כי רשלנותו התורמת של התובע מונעת כל תביעה נגדו. הנתבעת השלישית, הגב' דורון, טענה כי קיבלה את הכספים בתום לב, במתנה מבעלה, ולכן אינה נושאת באחריות להחזרתם. בית המשפט קיבל את טענות התובע כנגד הנתבע הראשון והשני, ודחה את הטענות כנגד הנתבע השלישי. בית המשפט מצא כי הנתבע הראשון מעיל בכספים ללא ידיעתה או הסכמתה של התובעת, ורשם בכזב במסמכי החברה כי ההעברות בוצעו לספקים. הנתבע השני, הבנק, נמצא רשלן בכך שלא ביצע השוואת חתימות פשוטה, אשר הייתה מגלה כי כמחצית מהחתימות על צווי ההעברה אינן דומות לחתימה הרשומה. הבנק גם לא ביצע אימות טלפוני עם התובעת, כנדרש בנהליו הפנימיים. רשלנות הבנק יצרה קשר סיבתי בין הנזק לבין התנהלותו. עם זאת, בית המשפט ייחס שליש מהאחריות לתובע בשל אשמתו התורמת בכך שלא פיקח על עבודת הנתבע הראשון, לא בדק את דפי הבנק ולא בדק את חשדותיו בנוגע למעילה. לתובע נפסק פיצוי מהנתבע הראשון בגין מלוא סכום המעילה, לאחר הוספת הפרשי ריבית והצמדה, בניכוי סכומים שכבר שולמו לתובע על ידי הנתבע הראשון או על ידי הגב' דורון בעקבות הסכם פשרה ביניהם. הנתבע השני נמצא חייב בפיצוי התובע בגין שני שלישים מכספי המעילה (לאחר ניכוי שלוש ההעברות הראשונות, שלא בוצעו ברשלנות, ולאחר שהוערכו כראוי), בתוספת הוצאות התובע.