ע"א 4661/23

תקציר

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים י' עמית, ד' מינץ וא' שטיין, דחה ערעור שהגיש עדנאן אבו שאהין נגד רשות מקרקעי ישראל, ואישר פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.4.2023. התיק נסב סביב סוגיות בעלות על קרקעות ברמת הגולן, שם טען אביו המנוח של אבו שאהין לזכויות בחלקות 2, 7 ו-9, והתנגד לכך שהמדינה תרשום חלקות אלה במסגרת הליכי הפשרה. היסטוריית פסק הדין כוללת פסק דין משנת 1987 שהכיר בבעלותו של אביו של אבו שאהין על חלקת אדמה עבור דיר צאן, אך נמנע מלשרטט גבולות והעביר את ההבהרה הסופית להתנחלויות עתידיות. בשנת 1994 התנהלו תביעות הבעלות הסותרות בבית המשפט, שם האב, שלא היה מיוצג, לא הצליח לבסס את טענות הבעלות שלו בקושאן או את מיקומו המדויק של העט. ערעורים מאוחרים יותר, כולל דחיית בית המשפט העליון בשנת 1998, אישרו את זכאותה של המדינה. אבו שאהין יזם תביעה חדשה בשנת 2022, בטענה להונאה בתהליך הרישום של המדינה, בטענה לאי סדרים פרוצדורליים בהודעות על הסדר ובייצוג הקהילה. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה בנימוק של חוסר עילה, res judicata והתיישנות, עמדה הנתמכת בקביעת בית המשפט העליון. האחרון הדגיש את הצורך בראיות קונקרטיות להונאה כדי לערער על רישומי מקרקעין מוסדרים, וציין את היעדרן של ראיות כאלה מצד אבו שאהין. עוד טען בית המשפט כי הטענות בדבר בעלותו של העט כבר הוסדרו כדין וכי כל זכות שירש לכאורה נמחקה ברישום משנת 1994. יתר על כן, בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה על פי חוק, בהתחשב ברישומי הקרקע בשנים 1990 ו-1994, מעבר לכל תקופת התיישנות סבירה. טענותיו של אבו שאהין בדבר בורות עובדתית בנוגע לרישום החלקות היו חסרות בסיס, שכן אביו ערער בעבר על סוגיות אלה. משכך, בהתאם לפרשנותו המחמירה של סעיף 93 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין, האזהרות בדבר נטל הוכחת המרמה וההקפדה על סופיות פרוצדורלית, נקבע כי הערעור התיישן ונדחה ופסק למדינה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.