בג"צ 8055/99

תקציר

תושבי בנימינה עתרו לבג"ץ בדרישה לעצור את עבודות הפיתוח במעבר מסילת ברזל במושבה שלהם, בטענה כי העבודות דורשות תכנית בניין עיר מפורטת והיתר בנייה, שהמשיבים לא הצליחו להשיג. בית המשפט העליון קבע כי אין זה הפורום המתאים לעתירה זו, שכן היו אפיקים אחרים שהעותרים יכלו לנקוט בהם. ראשית, אם אכן בוצעו העבודות ללא היתר, יכלו העותרים לבקש צו אזרחי או לפנות לרשות המוסמכת לאכיפת חוקי התכנון, אשר יכלה להוציא צו הפסקה מינהלי, או להגיש קובלנה פלילית. אמנם המסלול הפלילי לא התאים בנסיבות אלה משום שהעבודות בוצעו על ידי המדינה, אך עדיין ניתן היה לבקש צו הפסקה שיפוטי. כמו כן, יכלו העותרים להצטרף כמשיבים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולמועצה המקומית, או להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. עוד ציין בית המשפט כי העתירה היא אמצעי להשגת מטרה, וכי על העותרים ללכת בדרך הראשית של הגשת תכנית למעבר דו-מפלסי. פסק הדין בבג"ץ 2454/97 תמך בכך וקבע כי עתירות נגד מוסדות התכנון צריכות להיות מופנות לבית המשפט המחוזי. בנוסף, השאלות העובדתיות והמשפטיות המורכבות שהועלו בעתירה התאימו יותר לבית משפט אזרחי. מטעמים אלה דחה בית המשפט העליון את העתירה מבלי להתייחס לגופו של עניין, תוך שהוא מאפשר לעותרים לפנות לאפיקי סעד אחרים.