ערר 8108/12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של חוק התכנון והבניה והתוספת השלישית שלו לעניין גביית היטל השבחה, הנובעת מפעולות תכנוניות ספציפיות. במקרה זה, ההיטל מוטל כאשר קיים קשר סיבתי בין עליית ערך המקרקעין לבין פעולה תכנונית שנקטה הרשות. הפעולות התכנוניות המצדיקות היטל השבחה כוללות אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג. עניינו של הערר בסטייה מנספח בנייה מנחה הנוגע לבקשה להיתר בניה. המערערת טענה כי לא נדרשה הקלה בגין החריגה מהנספח, שכן מדובר בהנחיה בלבד ולא בחלק מחייב של התכנית. בית המשפט בחן החלטות קודמות ומצא כי אמנם אין חובה חוקית לפרסם חריגה מנספח בנייה מנחה, אך שיקול דעתה של הוועדה המקומית לעשות כן בנסיבות מסוימות, במיוחד בהתחשב בעקרון ההסתמכות על הציבור. עם זאת, השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם החריגה מנספח הבנייה היוותה אירוע מס שגרם להיטל השבחה. בית המשפט קבע, כי מאחר שלא אושרה במפורש ההקלה שהתבקשה ופורסמה על ידי המשיב, ובהתחשב בעמדה הרווחת כי חריגה מהוראה מנחה אינה טעונה פרסום, לא ניתן להטיל על המערערת אחריות בהיטל השבחה. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי החלטת המשיב לאשר את הבקשה להיתר לא אישרה במשתמע את כל ההקלות המבוקשות. כך, בהיעדר אירוע מס, המערערת אינה חייבת בהיטל השבחה. משכך, בוטלה ההחלטה להטיל את ההיטל, ואם המערערים כבר שילמו אותו, הם זכאים להחזר בתוספת ריבית. עוד קבע בית המשפט כי יש לערער על סוגיות רישוי כלליות באמצעות ועדת ערר מחוזית ייעודית, והתערבות ועדת הערר להשבחה היא נדירה, אלא אם קיימת אי חוקיות ברורה בהליך. כל מקרה יישפט לגופו.