רמ"ש 3676-12-13

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם יש להיעתר לבקשת רשות ערעור אם לאו. המשיב טען, כי יש לדחות את התביעה משום שטענותיה של המבקשת כי שילמה סכומים מסוימים על חשבון זכויותיה של המשיבה בקליניקה ורצונו להשלים ולשלם את היתרה לצורך מימוש זכותה היו צריכות לעלות קודם לכן. המבקש טען כי לא ניתן היה להעלות את הטענות קודם לכן משום שמיעת ההוכחות הסתיימה קודם לכן ופסק הדין לא ביסס השתק ביחס לטענות אלה. עוד טען המשיב כי בקשת רשות הערעור הוגשה בטרם עת, שכן היא נוגעת להחלטה שלא ניתנה במעמד צד אחד והמבקש לא הגיש ערעור בפרק הזמן שנקבע. המבקש טען כי ההחלטה אכן ניתנה במעמד צד אחד. לאחר שבחן את ההליך ואת השתלשלות העניינים, קיבל השופט את הסברו של בית משפט קמא כי ההחלטה מיום 10.10.2013 לא ניתנה במעמד צד אחד, שכן ניתנה למבקש הזדמנות להגיב לבקשה הרלוונטית וזכויותיו להישמע לא נפגעו. השופט הגיע למסקנה כי אין די בטענות המבקש כדי להיעתר לבקשת רשות הערעור ועל כן דחה אותה, והורה למבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.