ת"א 34832-07-21

תקציר

הנתבעים טענו כי יש להם זכות להישאר על הקרקע בשל הקצאה קיימת, אך השופט קבע כי ההקצאה תקפה לשנה אחת בלבד ופג תוקפה. מעמדו של הנתבע היה, אפוא, אך ורק של משתמש מורשה במקרקעי ציבור. השופט פירט את המסגרת המשפטית סביב הרשאה לשימוש בקרקע ציבורית, והסביר כי היא יכולה להיות חוזית או משתמעת, וכי ניתן לבטל רשות מכללא. במקרה זה האישור של הנתבע היה משתמע, והשופט קבע כי העירייה ביטלה אותו באוקטובר 2021. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעת כי אישורן היה בלתי חוזר בשל טובת הציבור, השקעות שבוצעו בקרקע ושיהויה של העירייה באכיפת זכויותיה. השופטת הדגישה כי לא ניתן לבסס זכויות במקרקעי ציבור בדרך של שיהוי וכי הנתבעים הפר את תנאי רישיונם בכך שמכר את הנכס בשכירות משנה וניסה למכור את זכויותיהם בו. כמו כן, השופטת מצאה כי טענות הנתבעת לאפליה כלפי עמותות שכנות לא הוכחו. בסופו של דבר, השופט הורה לנתבעת לפנות את הנכס עד ליום 5.11.2024, ופסק לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 60 אלף שקל.