עת"מ 38365-10-13

תקציר

העתירה מערערת על חוקיות החלטת הוועדה המחוזית של המשיב לאשר תכנית התחדשות עירונית ברמת גן, הכוללת הריסת ארבעה בניינים ישנים והחלפתם ב-285 דירות חדשות במגדל בן 29 קומות. העותרים, התושבים הסמוכים הפועלים כ"ועד פעולה", טוענים כי התכנית מנוגדת לתוכנית המתאר המחוזית החלה, תמ"א 5 (תמ"א 5), המחייבת אישור עקרונות כלליים לבנייה לגובה לפני שניתן לאשר תכנית ספציפית. עוד הם טוענים כי התוכנית אושרה ללא נספחי התשתיות והאקלים הנדרשים, וכי הוועדה המחוזית לא שקלה כראוי את עמדת ועדת התכנון המקומית, שתמכה תחילה בתוכנית אך בהמשך ביקשה למשוך אותה. בית המשפט מוצא טעם בטענתם העיקרית של העותרים כי התכנית אושרה ללא העקרונות הכלליים הנדרשים לבנייה לגובה. בית המשפט מכיר בכך כפגם מהותי, אך בכל זאת מסרב לבטל את התכנית המבוססת על דוקטרינת הבטלות היחסית. דוקטרינה זו מאפשרת לבתי המשפט, בנסיבות המתאימות, לתת תוקף להחלטה מינהלית פגומה כדי להימנע מפגיעה גדולה יותר באינטרס הציבורי. ביישום דוקטרינה זו כאן, מגיע בית המשפט למסקנה כי ביטול התכנית יפגע באופן משמעותי בדיירים הנוכחיים של המתחם הנפגע, אשר יזמו אותה ותמכו בה, במיוחד נוכח הגידול המתון בבנייה והיעדר חוסר תום לב מצד רשויות התכנון. יתר על כן, העותרים, שאינם מתגוררים בשטח הפרויקט, אינם משכנעים כ"עותרים ציבוריים". בית המשפט דוחה גם את טענות המשיבים בדבר שיהוי הגשת העותרים ובדבר אי הפיכות אישור התכנית. לפיכך, העתירה נדחית ללא הוצאות למי מהצדדים.