ע"א 9656/05

תקציר

במקרה דנן, הוטל על ערכאת הערעור לבחון מספר היבטים של פסק דין הנוגע למחלוקת על הסכם שכירות ותביעות נלוות. המערערים טענו כי יש לדחות את הערעור שכנגד משום שהוא לא התייחס במישרין לסוגיות הערעור העיקרי והסתמך על ממצאים עובדתיים בלתי נתמכים. בית המשפט אישר כי בעוד שפסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על הערכות עובדתיות, על ערכאת ערעור להתערב בממצאים אלה רק בנסיבות חריגות. נמצא כי המשיב לא הוכיח באופן מניח את הדעת את הנזקים הנטענים, שכללו את גובה הנזק הכספי, שכן הם סיפקו תביעות מנופחות ללא ראיות מספיקות כמו קבלות או עדות מומחה. חוסר ראיות זה, בשילוב עם אי הצגת הוכחות מתועדות (כגון רישומי שכר וספרי הנהלת חשבונות), הובילו למסקנה כי הנזקים הנתבעים היו ספקולטיביים וחסרי תימוכין. ערכאת הערעור דנה אף היא בטענות להפרת חובה, וקבעה כי ייתכן שהמערערת מס' 1 הפרה את חובות הנאמנות בכך שהקימה עסק מתחרה, אך טענותיה של המשיבה בדבר תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט לא הוכחו. בית המשפט ציין סוגיות פרוצדורליות, כגון היעדר הוכחות מקיפות על נזקים וכשלים המצדיקים פיצול תביעות סעד, הדורשות בדרך כלל הוכחת חוסר יכולת לכסות את אגרת ההגשה עבור תביעה מלאה. בסופו של דבר, הוחלט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיעריך את הנזק על סמך ראיות קונקרטיות ויבחן כל סעד נוסף המתאים להפרת אמונים מצד המערער מס' 1. בנוסף, בית המשפט הצביע על סתירות בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לחישוב הפרשי הריבית וההצמדה, והורה לערכאה הנמוכה יותר להתייחס אליהן בבחינה מחודשת. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו בהליך.