ת"פ 4696/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוקיותו של סעיף 236ב1(ב) לפקודת מס הכנסה, האוסר על מי שאינו רשום כיועץ מס להשתמש בתואר או בכל תואר דומה העלול ליצור רושם שהוא יועץ מס. בית המשפט מצא כי הוראה זו פוגעת בחופש העיסוק המובטח בחוק יסוד: חופש העיסוק. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי הוראה זו אינה מידתית ביחס למטרה של הסדרת פרקטיקת הייצוג בפני רשויות המס. בעוד שמטרת החקיקה הייתה ראויה, האמצעים שננקטו לא היו הכי פחות מזיקים או מידתיים למטרה. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין היותו יועץ מס לבין ייצוג נישומים מול רשויות המס. צוין כי ישנם יועצי מס רבים שאינם מייצגים לקוחות מול הרשויות אך עדיין מספקים שירותים בעלי ערך. החקיקה לא אסרה על פעילותם, והתמקדה רק בייצוג. לכן, האיסור המוחלט על שימוש בתואר "יועץ מס" למי שלא נרשם היה מוגזם ולא הוגן. פסק הדין הדגיש גם את היעדרה של הוראת מעבר בחקיקה, והצביע על כך שהמחוקק לא התכוון לשנות לחלוטין את השיטה הקיימת אלא לבצע שינוי דק יותר. טענותיה של המדינה עצמה, שהכירה בכך שהחקיקה אינה מהווה איסור מוחלט על פעולות ייעוץ, תמכו אף הן בפרשנות זו. לסיכום, קבע בית המשפט כי סעיף 236ב1(ב) אינו מידתי ולכן אינו תקף. פסק הדין הכיר בחשיבות הסדרת ייצוג המס, אך הדגיש כי ניתן להשיג זאת באמצעים המכבדים את חופש העיסוק, כגון שימוש בתארים או שמות תואר נפרדים ליועצי מס רשומים. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ומיום 14.4.03.