ת"א 53978-07-18

תקציר

התובע, שרכבו של אביו נגנב לכאורה, תבע את משרד התחבורה בגין רשלנות בהעברת הבעלות ברכב. לטענת התובע, הרכב הועבר לצד שלישי ללא אישורו, בניגוד לחוק ולנהלים, ומשרד התחבורה היה אחראי לאימות זהות המעורבים בהעברה. עם זאת, השופט פסק לטובת משרד התחבורה. מהראיות עולה כי בא כוח התובעת, תומר, אכן אישר את מכירת הרכב והעברתו אך לא קיבל תשלום בגינו בשל עסקה כושלת. השופט מצא את עדותו של תומר כבלתי עקבית ובלתי אמינה, ונקבע כי הבעלות ברכב הועברה בהסכמתו. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי רישום כלי רכב בישראל אינו מכונן אלא הצהרתי, כלומר הבעלות נקבעת על פי דיני הקניין ולא על פי הרישום. לפיכך, היעדר רישום אינו שולל את זכויות הבעלות. בנוסף, השופט ציין כי פקידי ממשל אינם צפויים לגלות מעשי הונאה מתוחכמים. התנהלות משרד התחבורה נמצאה סבירה, וטענת הרשלנות נדחתה. מאחר שהנזק לתובע לא נגרם כתוצאה מפעולות המשרד, לא היה צורך לדון באשמתו התורמת של התובע או בגובה הנזק. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם למשרד התחבורה הוצאות ואגרות בסך 8,000 ₪.