רע"א 901/07

תקציר

בית המשפט התייחס לשאלה האם יש לדחות תביעות בשל תקופת ההתיישנות, המגבילה את פרק הזמן בו ניתן לפתוח בהליכים משפטיים. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההתייחסות להתיישנות כעניין מקדמי, שכן פתרון סוגיה זו עשוי לחסוך משאבים רבים אם יוביל לדחיית התיק על הסף. בית המשפט דן בהיבטים שונים, ובהם זכות הגישה החוקתית לערכאות והרציונאלים העומדים מאחורי תקופת ההתיישנות. היא הדגישה כי יש להתייחס בזהירות לפיטורים המבוססים על התיישנות בשל הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות התובעים. כמו כן, בית המשפט בחן מקרים בהם עובדות הקשורות לעילת התביעה לא היו ידועות לתובע מסיבות שאינן תלויות בו, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. היא הדגישה כי על התובעים להוכיח את הסיבות לאי מודעותם ולהיעדר אמצעים סבירים לגילוי עובדות אלה. בית המשפט ציין גם את הצורך של התובעים לנקוט באמצעים סבירים לגילוי המידע הדרוש בתוך תקופת ההתיישנות כדי למנוע התיישנות של תביעותיהם. בהקשר של יורשים ותלויים, בית המשפט דן בשאלה האם הידע המיוחס לנפטר צריך לחול על יורשים ותלויים. הם הגיעו למסקנה כי יש להסתמך על עובדות שהיו ידועות לתובע המקורי, ולייחס ידיעה זו ליורשיהם. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקיים את העיקרון לפיו יש לדחות תביעות אם לתובעים או לקודמיהם שנפטרו היה מידע מספיק, אך לא פעלו במסגרת תקופת ההתיישנות, תוך הדגשת הצורך בשקידה בניהול תביעות משפטיות במועד.