בש"פ 7171/00

תקציר

במקרה שהובא בפני בית המשפט העליון, המשיב, שהואשם בעבירות של התקהלות אסורה והתפרעות, שוחרר תחילה בתנאים מגבילים על ידי בית משפט השלום למרות בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, והגיש ערעור. בית המשפט העליון מצא כי די בראיות לכאורה בתיקי המשטרה כדי להוכיח את אשמתו של המשיב, תוך שהוא מציין כי יידוי אבנים לעבר שוטרים מעיד על סכנה פוטנציאלית לשלום הציבור, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי לעניין עילות מעצר. בית המשפט ציין את ההתפרעות המתואמת בה היו מעורבים המשיב ואחרים, והדגיש את הסיכון המוגבר לשלום הציבור הנובע מעידוד הדדי בין המתפרעים. חרף גילו הצעיר של המשיב וטענותיו להגנה עצמית, סבר בית המשפט כי אין בהן די כדי להפחית את הסיכונים הנשקפים ממעשיו. בית המשפט הדגיש את חומרת יידוי האבנים, הכיר בפוטנציאל שלו לגרום לפציעות קטלניות או מסכנות חיים, וחזר על חשיבות השמירה על הסדר הציבורי למען היציבות החברתית. לפיכך התקבל הערר, והמשיב חויב במעצר עד לסיום ההליכים, תוך אפשרות לבחון מחדש את המעצר לאחר שוך המתיחות.