עפ"ת 32702-10-12

תקציר

פסק הדין דן באמינותו ותקינותו של מכשיר טכנולוגי בשם מכשיר הדבורה, המשמש למדידת מהירות כלי רכב ולהעמדה לדין של עבריינים. בית המשפט בוחן את התקדים שנקבע בתיקים קודמים שהשתמשו במכשיר זה כראיה. נקבע כי בדרך כלל בתי המשפט נוטים לקבל ראיות ממכשירים טכנולוגיים לאחר הערכת אמינותן והן נחשבות אמינות. מהימנות זו נקבעת על פי מסה קריטית של חוות דעת של מומחים ופסקי דין קודמים, היוצרים חזקת עובדה. בהכרעת הדין צוין כי שגה השופט קמא בכך שהניח כי מהימנותו של מכשיר הדבורה כבר הוכחה וכי התביעה לא נזקקה לראיות נוספות בתיק זה. היא מדגישה כי מהימנות המכשיר לא התבססה דיה כדי ליצור חזקה עובדתית, מה גם שהפסיקה הקודמת שבחנה את המכשיר לעומק (סיטרון ת"א) התבססה על חוות דעת מומחה אחת והעלתה ספקות לגבי אמינות המכשיר. ללא מסה קריטית של פסקי דין כמותיים ואיכותיים, לא ניתן להסתמך על המכשיר לצורך הרשעות פליליות. עד שתיקבע מסה כזו, על התביעה להמשיך ולהוכיח את אמינות המכשיר בכל פעם שמערערים עליו. הוכחה זו חייבת לבוא בצורה של חוות דעת מומחים. כמו כן, פסק הדין דן בהשפעה על הגשת תעודת עובד ציבור ללא אישור מחברו. מאחר שההגנה הטילה ספק מפורש בתקינות המכשיר והתביעה לא תיקנה את כתב האישום כך שיכלול את התעודה ואת עדות מחברו, היה על בית המשפט ליתן משקל מופחת לראיות אלה. לבסוף, פסק הדין נוגע בחוזר תביעות מס' 11/09, נוהל משטרתי פנימי הנוגע לשימוש במכשיר הדבורה. עד התביעה הכיר את ההליך הזה באופן חלקי בלבד, מה שהיה אמור להשפיע על תפיסת בית המשפט את מומחיותו. לסיכום, בשל כישלון התביעה להוכיח את מהימנות תוצאות מדידת מכשיר הדבורים, הערעור מתקבל והמערער זוכה מכל אשמה.