ע"פ 9058-10-11

תקציר

המדינה ערערה על החלטה לבטל את כתב האישום בגין החזקת אגרוף שלא כדין, מה שהביא לביטול כתב האישום נגד הנאשם. פסק הדין המקורי התבסס על הודאת הנאשם. עם זאת, במהלך הדיון בגזר הדין טען הנאשם כי הודה בהחזקת אגרוף מתכת, בעוד שלמעשה מדובר באגרוף פלסטיק קשיח. בית משפט קמא, לאחר שמיעת עדויות של סוהרי בית המשפט, דחה את כתב האישום בקובעו כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי החפץ היה אגרוף כהגדרתו בחוק. המדינה טענה כי יש לבטל את ההחלטה משום שהתביעה לא ביקשה את הדחייה והתנגדה לה, ולכן לא ניתן לקבל את ההחלטה על פי הדין הרלוונטי. זאת ועוד, טענה המדינה כי הגדרת האגרוף, כפי שפורשה על ידי בית משפט קמא, שגויה. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וציינה כי יש לפרש את המונח "אגרוף" על פי תפקידו – להעצים מכה – ולא על פי החומר ממנו הוא עשוי. גם תכלית החקיקה, למנוע אלימות ולמגר את התופעה השלילית של החזקת כלים המסוגלים לפגוע, תמכה בפרשנות זו. בנוסף, עדותם של המאבטחים בבית המשפט והודאתו של הנאשם עצמו אישרו כי החפץ היה אגרוף. זאת ועוד, ערכאת הערעור טענה כי ספקותיו של בית משפט קמא ביחס לחפץ מתחו את מושג הספק הסביר אל מעבר לגבולותיו. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש המותנה התלוי ועומד בגין החזקת סכין חל על המקרה הנוכחי של החזקת אגרוף, שכן שניהם נופלים תחת אותה עבירה. משכך, התקבל הערעור, בוטלה ההחלטה לבטל את כתב האישום והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים.