עת"מ 42135-09-19

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המשיבים בעתירה המערערת על ביטול כתב אישור לתמריצי השקעה ועל הדרישה להחזר חלק מהמענקים שהתקבלו. העותרת לא עמדה ביעדי היצוא הקבועים בחוק, והטענה כי היעדים הושגו לא נתמכת. בנוסף, גם טענת העותר כי הם עמדו ביעד העובדים לא הייתה משכנעת. החוק קובע כי אי עמידה מובילה להחזרת מענקים, כאשר הממשל יכול להחליט על החזר חלקי רק במקרים חריגים. החלטת המשיבים לדרוש החזר של 25% הייתה אפוא מוצדקת, במיוחד בהתחשב בשיקול הדעת הרחב שהוקנה להם. בית המשפט הדגיש את סמכויות שיקול הדעת הרחבות של המשיבים במקרים אלה ואת התערבותו המצומצמת של בית המשפט לעניינים מינהליים, שצריכה להתקיים רק בנסיבות חריגות. זאת ועוד, נדחתה גם טענתו הפרוצדורלית של העותר בדבר היעדר שימוע בעל-פה, שכן לעותר ניתנה הזדמנות מספקת להציג טיעונים בכתב, וההחלטה התבססה עליהם. בהתחשב בכך שהחלטת המשיבים התבססה לגופה ונפלה בגדר שיקול דעתם, העתירה נדחתה במלואה.