ת"א 8402/06

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לפי פקודת הנזיקין על כך שלא ידעה והזהירה אותה מפני הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בטיפול הקרינתי שקיבלה בילדותה לגזזת. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף בנימוק שהתובע הגיש בעבר תביעה לפי חוק נפגעי גזזת. לטענת הנתבעת, סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת חייב את התובע לבחור בין הגשת תביעה לפי חוק זה או לפי כל דין אחר; בחירה בראשון פירושה שהיא לא יכלה לתבוע תחת האחרון. התובעת טענה כי יש לדחות את התצהיר הנדרש על פי חוק נפגעי גזזת משום שהנתבעת לא צירפה תצהיר לתביעתם, וכי יש לשמוע את הראיות לבירור מחלוקות עובדתיות. בנוסף, התובעת פירשה את סעיף 11 באופן שונה, וטענה כי הוא חל רק לאחר שנקבעה הזכאות לפיצויים, דבר שטרם נקבע בעניינה. כמו כן, טענה התובעת כי פסק דין סימה ראובן מקים עילת תביעה חדשה בגין רשלנות רפואית, תוך שלילת הסכמתה הקודמת להגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת. השופטת פתחה בדחותה את טענותיה המקדמיות של התובעת לדחייה, שכן העובדות שעמדו בבסיס בקשת הנתבע אינן שנויות במחלוקת ואין צורך בתצהיר. לאחר מכן התעמק השופט בפרשנותו של סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, ובחן את לשונו, תכליתו הסובייקטיבית ותכליתו האובייקטיבית, לרבות ההיסטוריה החקיקתית וההרמוניה. השופט הגיע למסקנה כי ההוראה נועדה להעניק לנפגעי הקרנות גזזת מנגנון פיצוי מהיר תוך שמירה על זכותם לתבוע על פי הדין הכללי אם טרם קיבלו פיצוי לפי חוק נפגעי גזזת. לפיכך, מאחר שהתובעת לא מיצתה את תביעתה לפי חוק נפגעי גזזת ולא קיבלה כל פיצוי, היא הייתה זכאית להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין. השופט הדגיש כי זכותה של התובעת לגשת לערכאות וזכויות הקניין שלה ייפגעו באופן בלתי סביר אם פרשנותו של הנתבע תהיה נכונה. יתר על כן, השופטת מצאה כי אמירתה של התובעת בחוק נפגעי גזזת לפיה לא היו לה טענות אחרות אינה מהווה ויתור על זכויותיה. לבסוף ציינה השופטת כי גם אם עילות התביעה היו שונות, כפי שטענה התובעת, התובעת לא הייתה יכולה לקבל פיצוי כפול, דבר התומך עוד יותר בזכותה להגיש את התביעה הנוכחית. לפיכך, פסק השופט לדחות את בקשת הנתבע לדחות את התביעה על הסף, ובכך התיר את המשך תביעת התובע לפי פקודת הנזיקין.