ב"ש 22247/08

תקציר

בפני המשיב עומדים שני אישומים הקשורים לחטיפה וסחיטה. האישום הראשון כולל קשירת קשר, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים והחזקת נשק שלא כדין. הוא מואשם בקשירת קשר עם שותפים אלמונים לחטיפת בני סולימאני כדי לסחוט כסף ממנו ומאחיו. המשיב הגיע לכאורה לביתו של סולימאני, נופף באקדח ואילץ את סולימאני להיכנס למכוניתו תוך שהוא מאיים להרוג אותו אם לא ישלם. הקורבן שוחרר בסופו של דבר לאחר שהתחנן לזמן לשלם, אך החוב הוכפל למחרת. האישום השני הוא בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החל ממעצרו של המשיב בחודש נובמבר 2008. הוא נמלט משוטרים שניסו לעכב אותו והתנגדו למעצר, מה שדרש מכמה שוטרים להכניע אותו. התביעה הציגה ראיות לכאורה לשני האישומים, שההגנה אינה חולקת עליהן, אם כי לטענתם הראיות חלשות. השופט מסכים שהראיות מספיקות, ומצטט את אמירותיו העקביות של הקורבן, התנהגותו המתחמקת של המשיב במהלך החקירה ורישומי טלפון התומכים בגרסתו של הקורבן לאירועים. השופט מדגיש את המסוכנות הטמונה בתיקי סחיטה, את הסיכון להשפיע על הקורבן ואת הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירות דומות. עוד הם מציינים את חוסר האמינות של המשיב, נוכח התנהגותו במהלך מעצרו והתמיכה לה הוא מקבל מבני משפחתו, שהפגינו עוינות כלפי השוטרים. בנסיבות אלה, השופט מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, מתוך סברה כי אין די בחלופות כדי לשלול את הסיכון. אביו של המשיב וערבים אחרים נתפסים כבלתי אמינים, ולשופט לא מובטח שהמשיב יעמוד בתנאי השחרור.