ע"פ 950/06

תקציר

המשיב ושניים נוספים הואשמו בהפרת חוק התכנון והבנייה בכך שהקימו מספר מבנים על קרקע חקלאית ללא ההיתרים הנדרשים. הם הורשעו ונגזר דינם על ידי בית משפט השלום בחדרה בשנת 2005, כולל ארבעה חודשי מאסר בפועל (שניתן לריצוי עבודות שירות), קנס בסך 30 אלף שקל וצו להריסת המבנים הבלתי חוקיים עד ינואר 2006. המשיב ערער, אך ערכאת הערעור דחתה את מועד ההריסה לאפריל 2006. לאחר מכן ביקש המשיב הארכה, שניתנה על ידי בית המשפט לחודש מרץ 2007, כדי לאפשר זמן להליכי התכנון. הסוגיה העומדת על הפרק היא יכולת הערעור על החלטת ההארכה. בית המשפט קבע כי ההחלטה להאריך את צו ההריסה היא החלטה עצמאית, נפרדת מפסק הדין הראשוני, ולכן היא אינה ניתנת לערעור שכן היא אינה נחשבת לפסק דין או להחלטה נלווית. הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בנושא. עם זאת, קיימת דעה סותרת הרואה בהחלטות כאלה אפשרות ערעור, בהתבסס על חשיבות מתן אפשרות לערעור ועל ההשפעה המהותית של החלטות אלה. עם זאת, בית המשפט צידד בדעה הקודמת, דחה את הערעור והדגיש את הצורך בסופיות בהליכים משפטיים פליליים. לפיכך בוטלה הארכת מועד ביצועו של צו ההריסה שניתן על ידי הערכאה הנמוכה יותר.