ב"ש 42/03

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם התחקיר המבצעי שנערך בעקבות אירוע, נשוא כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, צריך להיות מוגש לעיון בית משפט קמא, על מנת לקבוע האם קיים חומר שיכול לשמש לטובת הנאשם ועל כן יש לגלותו לו ולבא כוחו. המערער, התובע הצבאי הראשי, טוען כי החוק קובע במפורש כי חומר החקירה חסוי ואינו ניתן לגילויו לכל אדם, ועל כן החלטתו של בית משפט קמא לעיין בחומר ואולי אף לגלותו בפני ההגנה שגויה. מנגד, המשיב טוען כי החיסיון שבחוק הוא יחסי, וניתן לבטלו כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק, במיוחד כאשר אי גילוי פוגע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן. בית המשפט קבע כי החיסיון שבחוק אינו מוחלט, ותמיד יש לשאוף לחיסיון יחסי בהליך הפלילי. לפיכך, על בית המשפט לאזן בין האינטרס בשמירה על סודיות החקירה לבין האינטרס בהגנה על זכויות הנאשם. בית המשפט החליט כי על הפרקליט הצבאי הראשי לקיים ביקורת מנהלית כדי למנוע פגיעה ממשית בזכויות הנאשם, ובנוסף תיערך ביקורת שיפוטית על ידי שופט צבאי-שיפוטי, כדי להגן על זכויות היסוד של הנאשם, שממנו נמנעה החקירה, ולמנוע פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו. בדיקה זו תיערך, ככלל, בתחילת ההליך, והשופט יקבל את כל חומר החקירה וחקירת מצ"ח, ויוכל לתת כל הנחיה שתבטיח כי זכותו של הנאשם להליך הוגן לא תיפגע.